<h1>ספר החינוך מצוה תקנ"ה</h1>
<h2>דף מה.</h2>
שנצטוו בית דין לרגום באבנים מי שעבר על קצת עבירות, ואחת מהן הבא על נערה מאורסה, שנאמר [דברים כ"ב] וסקלתם אותם באבנים, וזו היא אחת מארבע מיתות בית דין הידועות שהן סקילה שריפה הרג וחנק, ובמסכת סנהדרין פרק ארבע מיתות [מ"ט ע"ב] חלקו רבי שמעון ורבנן סקילה ושריפה אי זו מהן חמורה יותר, ורבנן הוא דאמרי סקילה חמורה. וענין הסקילה כך היא, רחוק מבית הסקילה ארבע אמות מפשיטין האיש המחוייב סקילה בגדיו עד שנשאר ערום ומכסין ערותו מלפניו, והאשה אינה נסקלת ערומה אלא בחלוק אחת, ובית הסקילה היה גבוה שתי קומות ועולה לשם הוא ועידיו וידיו אסורות, ואחד מן העדים דוחפו על מותניו ונופל על לבו לארץ, ואם לא מת בדחיפה מגביהין העדים אבן שהיתה מונחת שם משא שני בני אדם ומרפים ידיהם ומשליכין האבן על לבו, ואם לא מת בזה רגימתו בכל ישראל, שנאמר [דברים י"ז] יד העדים תהיה בו וגומר. משרשי מצוה ארבע מיתות בית דין כתבתי קצת בסדר משפטים עשה ד' בסימן מ"ה [מצוה מ"ח]. דיני המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה סקילה חמורה משריפה ושריפה מהרג והרג מחנק, וכל מי שנתחייב בשתי מיתות בית דין בין משתי עבירות או מעבירה אחת נידון בחמורה, וכל חייבי מיתות שנתערבו זה בזה ולא הכירו אותם נידונין כולם בקלה שבהן. ויתר פרטיה מבוארין בסנהדרין בפרק ו'. ונוהגת בזמן הבית, ובית דין שעברו על זה ולא סקלו מי שנתחייב סקילה אפילו המיתוהו במיתה אחרת בטלו עשה זה.
